דוד בן גוריון
ראשי פרקים:
· ילדותו
· עלייתו ארצה
· כניסתו לממשלה
· חזון ההתיישבות
· חזרה לראשות הממשלה
ילדותו
דוד בן-גוריון נולד כדוד יוסף גרין ב-16 באוקטובר 1886 לשיינדל ואביגדור גרין, בעיירה פולנסק שבפולין (אז בתחום האימפריה הרוסית).
יתר על כן בגיל 11 התייתם מאימו שנפטרה כתוצאה מסיבוכי לידה.
ובגיל 14, בעידודו של אביו, הקים יחד עם חבריו את אגודת "עזרא", שהכשירה את חבריה לקראת עלייה ארצה ושמה לעצמה מטרה להחיות את השפה העיברית.
ב-1904 עבר לוורשה בה הוא התפרנס מהוראה והצטרף לחוגים ציוניים. ב-1906, כאשר היה בן 20, עלה לארץ ישראל.
ב-1906, כאשר היה דוד בן 20, עלה לארץ ישראל.
בשנותיו הראשונות בארץ היה חקלאי ועבד בעבודה חקלאית במושבות סג'רה, מנחמיה וזיכרון, בכפר סבא ובחוות כנרת.
בנוסף ב-1909 היה ממקימי ארגון "השומר", ומאוחר יותר נבחר בוועידת "פועלי ציון" שהתקיימה ב-1910 להיות בין מקימי העיתון "האחדות", ביטאונם של "פועלי ציון" בירושלים. מאותה שנה שימש אחד מעורכי "האחדות". על מאמרו הראשון חתם בשמו החדש "בן-גוריון", על שם יוסף בן גוריון, מראשי היישוב היהודי בירושלים בימי המרד הגדול ברומאים.בשנת 1911 נסע לסלוניקי, שם למד טורקית על מנת להתקבל ללימודי משפטים, ובשנת 1912 נסע לקושטא ללמוד משפטים.
כניסתו הראשונה לממשלה
ב-14 במאי1948 (ה' באייר תש''ח) קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שנערך בתל אביב, והיה ראשון החותמים עליה.
בנוסף בן-גוריון התמנה לראש הממשלה ולשר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה, ולאחרה הבחירות לכנסת הראשונה המשיך לכהן בתפקידים אלה.
חזון ההתיישבות
דוד בן גוריון הקים את המדינה ופעל רבות למען ארץ ישראל, הוא רצה שיהודים מכול רחבי העולם יבואו וייתישבו בארץ ישראל. בנוסף דוד בן-גוריון שאף להקמת חברה חופשית, עצמאית ובעיקר יצרנית, וטען ש"מֶשֶׁק עִבְרִי" הוא תנאי להקמת מדינה עברית. רק חברה יצרנית, שיש לה עוצמה כלכלית, עשויה, לדעתו, לזכות גם בעוצמה מדינית. בנוסף בן-גוריון ידע שהמעבר לחיי עבודה יצרניים בארץ-ישראל יהיה קשה אף יותר מעצם ההחלטה לעלות ארצה. הוא האמין ש'תנועת הפועלים' תגרום לאנשים לעבור ממקצועות עירוניים למקצועות חקלאיים. בהתחלה בן גוריון קרא להפרחת השממה בנגב ושימש דוגמא אישית כשהתפטר מהממשלה ועבר לגור כ-14 חודשים בשדה בוקר. במסגרת פועלו להפרחת השממה, בן גוריון קרא לקליטת עלייה ולהתיישבות בנגב. הוא יצא לכנסי נוער ברחבי הארץ שבהם קרא לנוער להתיישב בנגב. הנוער ומרבית העם הגיב באדישות לקריאתו של בן גוריון לבוא ליישב את הנגב. אך עם הזמן החלוצים שעלו לארץ-ישראל, עשו שינוי מוחלט באורח חייהם. אך הם לא עלו כדי להמשיך את דרך חייהם בגולה, אלא כדי להפכה מן היסוד.
ציטוטים הקשורים לחזון ההתיישבות:
"לא אוכל לקבל הצעה שלא להגן על המדבר - באשר אנו חייבים בהגנת תל-אביב. אם לא נעמוד על המדבר - לא תעמוד תל-אביב. קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל-אביב".
"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו - כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה וישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי".
כניסתו השנייה לממשלה
דוד בן-גוריון החזיק בהשקפה כי עתיד היישוב היהודי בארץ הוא בנגב על מרחביו, העצומים ביחס לחלק הצפוני קטן הממדים של המדינה. בן-גוריון התפטר מראשות הממשלה ב-7 בדצמבר 1953 ועבר להתגורר בצריף שנבנה עבורו בקיבוץ שדה בוקר שם עבד בדיר, כדי לשמש דוגמה לכך שיש בכוחו של הפרט להפריח את השממה.
אך גם בתקופה זו המשיך בן-גוריון לקיים את השפעתו המכרעת בשלטון. בעלי תפקידים בכירים, ובמיוחד משה דיין ושמעון פרס פעלו ליישום פעולות על דעתו של בן-גוריון, גם ללא ידיעתו של ראש הממשלה משה שרת. כך, לדוגמה, הופעלו כוחות צה''ל במקרים שונים על ידי דיין, לאחר שנועד עם בן-גוריון, מבלי שראש הממשלה יהיה שותף להכרעות.
לבן גוריון היו הרבה ציטוטיםהקשורים לארץ ישראל,להתיישבות בה ולאהבתו לארץ הנה כמה מהם :
· לא באתי לשדה בוקר "למען היות סמל ומופת לנוער הישראלי" באתי הנה מפני שאהבתי את המקום, אהבתי הבחורים ... ואהבתי עבודת האדמה." ~ (מכתב לנער יורם פורת, 13.1.1954)
· אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל." ~ מתוך מגילת העצמאות
· "הארץ הזו שייכת לשניים, לערבים היושבים בה וליהודים בכל העולם." ~ (מתוך הראיון האחרון שלו בתוכנית מוקד)
· "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים." ~ (נאום בן-גוריון במסדר צה"ל, יום העצמאות תשט"ו, 27.4.1955)
· "אם לארץ נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ-ישראל."